שופינגמניה התחילה את צעידתה במאה ה-20, כאשר הוקמו הסופרמרקטים הראשונים ברחבי העולם.
שם נמכר הכול ביחד וזה התלווה באפשרות לנוח, לשתות כוס קפה ואפילו לראות סרט.
שיטת ה"נכנס בבוקר –יצא בערב" השתלמה במאה אחוז. בזמן השהייה הממושכת בחנות כל אחד מצא לעצמו משהו שאפשר לקנות.
עוד מקור התשוקה של הקונים – הנחות ומבצעים. ההמצאה הזאת הפכה לצעד הכי טוב בכל היסטוריית המוכרים.
תוריד את המחיר ותיפטר מדבר ששוכב כבר הרבה זמן על המדף לשמחתו של היצרן (בעוד עונה כל זה ייצא מהאופנה) ולשמחת הקונים (מי לא יקנה את הסוודר היפה הזה בחצי מחיר?).
המעריצים הכי גדולים של החיסולים הם הטורקים, והמותג שמופיע על הבגד כמעט ואינו חשוב להם.
הגרמנים והספרדים לא מתלהבים במיוחד ממותגים מוכרים. ההולנדים בכלל קבעו שיא בדבר: רק 10% מהקונים במדינה הזאת מתעניינים במדינת היצרן כשהם קונים דבר מה.
בישראל מאוד אוהבים חיסולים, מבצעים והנחות, והמותג חשוב לכל קונה שלישי.
כמובן שהפרסומת עושה את שלה. הטרנד "גזעי להיות מוצלח" נקשר במודעות שלנו היטב עם מוצרים אלו או אחרים, כשהם מכריחים את הצרכן ללכת לחנויות כמה שיותר.