הרגשה של "עזבו-אותי-בשקט" ו"נמאס-לי-מעבודה-מבעלי-ומהחיים" ליוותה אותי כמו אובססיה.
האפטיה ותחושת ייאוש שחצו את כל הגבולות - הן אלו שגרמו לי קצת לחקור את העניין ולהבין מה בדיוק קורה פה. למה הרצון להתפטר מהעבודה הנוכחית שלי לא עזב אותי.
ואז התברר שאין פה למעשה שום דבר מוזר. פסיכולוגים חכמים כבר מזמן מצאו את התשובה לשאלה, למה דווקא בפברואר מחליטים העובדים לעזוב את מעסיקיהם.
באירופה, למשל, שליש מהעובדים רוצים לשנות מקצוע, כלומר, לא סתם להחליף מקום עבודה, אלא לגמרי לשנות את תחום העיסוק. דוגמה - מנהל סניף של בנק גדול מחליט פתאום להתעסק בגידול אורכידיאות אקזוטיות.
הכי נוח ומקובל, כמובן, הוא להאשים את הדיכאון של החורף, ובמיוחד פברואר - החודש החורפי האחרון, ולכן הכי קשה.
הטעות הכי גדולה שאנשים עושים בתקופה הזאת - הוא ללכת "לשום מקום", כשאין כבר כוח להישאר בעבודה הישנה, והחדשה טרם נמצאה.
הפסיכולוגים ממליצים "להתאפק" עד אביב, כששוק העבודה מתעורר. אם יש לכם אפשרות, תצאו לחופשה. אולי אחרי שתנוחו ותאספו כוחות תגלו פתאום, שהעבודה שלכם - היא בעצם העבודה החלומית של חייכם.
בכל אופן, הריני לברך את כל אלה שהצליחו לשרוד את פברואר (ואני נדמה לי במספרם) , ולאלה שוויתרו - לאחל בהצלחה. אם בכל זאת התפטרתם - זכרו: רק מי שלוקח סיכון מנצח בגדול!