ניתוחים גניקולוגיים

בריאות / בריאות האישה
מאת:

הניתוחים הגניקולוגיים שכיחים יותר, באופן יחסי, מניתוחים אחרים המתבצעים בנשים ולכן העניין בהם רב. לפני ביצוע ניתוחים אלו גוברים תמיד החשש והדאגה לשימור הפריון ועוד יותר מכך לשימור התפקוד המיני הנשי.

היות שאברי המין סמוכים לאברים נוספים, כמו שלפוחית השתן וצינור השתן, החלחולת והמעיים, הרי שלעיתים רופא הנשים מבצע ניתוח לתיקון ולשיפור התפקוד של אברים אלו, כפי שיפורטו בהמשך.

אחדים מן הניתוחים הנם דחופים, כמו הריון מחוץ לרחם או ציסטה שחלתית שהתפקעה, אחרים הנם מוזמנים ומתוכננים (אלקטיביים), כגון כריתת רחם שרירני ואחרים מיועדים לפתור בעיה קוסמטית כגון קיצור שפתים פנימיות. ניתוחים מסוימים נעשים דרך דופן הבטן, כמו כריתת רחם או כריתת ציסטה שחלתית, ואחרים - דרך הנרתיק, כמו ניתוח לתיקון צניחת קירות הנרתיק וצניחת הרחם.

את הניתוחים ניתן לבצע בהרדמה כללית, בהרדמה גבית (אפידורל או ספינל) או בהרדמה מקומית, על פי סוג הניתוח ושיקול דעתו של הרופא.

כמו לפני כל ניתוח, על האישה להיות במצב בריאותי תקין ולעיתים עליה לבצע, נוסף על בדיקות דם ושתן, גם בדיקת תפקוד הלב והריאות. בניתוחים מורכבים יותר, נבדק תפקודם של אברים נוספים, כמו כליות וכבד. לעתים יש צורך להכין מספר מנות דם.

אם האישה לוקה במחלות אחרות, המחייבות נטילת תרופות, מומלץ שתתייעץ עם רופא המשפחה אם עליה להמשיך בנטילת התרופות או שחובה עליה להפסיקן. מומלץ להפסיק נטילת גלולות נגד הריון והורמונים תחליפיים [אסטרוגן] כחודש לפני הניתוח, על מנת להקטין את סיכויי תופעות הלוואי הקשורות בניתוח, כגון יתר קרישתיות הדם.

ברוב הניתוחים, תפירת העור נעשית בחוטי משי או ניילון, שאותם נהוג להסיר 6-7 ימים לאחר הניתוח. לעתים הרופא מעדיף לאחות את העור במהדקים ולעתים משתמשים בחוטים הנמסים מעצמם. במספר מצומצם של ניתוחים ולגבי סוג מסוים של חולות נוהגים להשאיר את התפרים אפילו שבועיים.

תקופת המנוחה המומלצת לאישה לאחר הניתוח היא כ- 6 שבועות, כאשר בהדרגה היא חוזרת לפעילות שגרתית. לגבי מספר ניתוחים משך תקופת המנוחה קצר יותר.

ניתוחים דחופים
ציסטה שחלתית - השחלה הנה אבר "פורה" ביותר ביצירת ציסטות. לעתים, בציסטות יכולות להגיע לגודל של 6-8 ס"מ ואף יותר. ציסטות שכאלה עלולות להתפוצץ או להסתובב על צירן. במקרים כאלו, האישה המגיעה אל הרופא בשל כאבי בטן עזים ולעתים ללא הכרה. הניתוח מבוצע דרך דופן הבטן, לרוב באמצעות לפרוסקופיה ולעתים ממש בפתיחת הבטן דרך חתך רוחבי, ולרוב כורתים במהלכו את הציסטה ובמקרים מסוימים כורתים גם את החצוצרה והשחלה באותו צד. לפעמים מסתפקים רק באיחוי השחלה המדממת, כאשר אפשר להותירה בגוף.

בדרך כלל, לא נפגעים סיכויי הפריון של האישה לאחר הניתוח, כל עוד נותרו לפחות חצוצרה ושחלה בצד השני, אך יש לזכור שאחד הסיבוכים של ניתוח כזה הוא היווצרות של הידבקויות באגן, אשר יכולות לפגוע בפריון האישה ולמנוע הריון.

הריון חוץ רחמי - רוב ההריונות החוץ רחמיים מתרחשים בחצוצרה. שכיחות אירוע זה היא באישה אחת מכל 200 נשים. האופייני לאישה כזו הוא כאב בטן ודמם בלתי טיפוסי. לעתים, המצב חמור ביותר והאישה מובאת בחוסר הכרה ובשוק, עקב איבוד דם רב לתוך חלל הבטן בשל קרע בחצוצרה ההריונית.

הניתוח מבוצע דרך דופן הבטן, על פי רוב באמצעות לפרוסקופיה ולעתים ממש באמצעות פתיחת הבטן בחתך רוחבי, כשבמהלכו קיימות אפשרויות אחדות, החל מ"חליבת" ההריון מבעד לחצוצרה, או חתך בחצוצרה ושליפת ההריון, וכלה בכריתת החצוצרה ולעתים גם השחלה. גם במקרים אלו סיכויי הפריון לרוב לא נפגעים, אם כי הדבר תלוי בסוג הניתוח שבוצע.

מורסה באברי המין - דלקת של אברי המין הפנימיים, ובעיקר של החצוצרות, מחמירה לעתים עד כדי כך שנוצרת מורסה ("אבצס"). המוגלה הנוצרת במקום גורמת לגירוי הקרום הפנימי שבאגן, ולעתים אף לקרום הבטן, ועלולה להביא לחום ואף לכאב בטן עז המונע אפילו את היכולת להשתעל. הטיפול המקובל במצבים אלו הוא באמצעות אנטיביוטיקה הניתנת דרך הוריד. אולם, כאשר המצב חמור, ניתן להסתייע בניתוח הנעשה דרך דופן הבטן ובו כורתים את המורסה ואת האברים הכלולים בה - לרוב, החצוצרה.

הפלה טבעית בלתי שלמה - 10 עד 20 מכלל ההריונות מסתיימים בהפלה טבעית, המאופיינת בדמם רחמי בליווי פליטת גושי רקמה ולרוב בליווי כאבים. ברוב המקרים, כאשר ההפלה היא בלתי שלמה, יש צורך לבצע גרידה. הגרידה מתבצעת על ידי החדרת מכשיר בצורת כף לתוך הרחם (דרך הצוואר), לצורך ריקונו משארית ההריון ומקרישי הדם והכשרתו לקליטת הריון נוסף. פעולה זו מבוצעת לרוב בהרדמה כללית, אך ניתנת גם לביצוע בהרדמה גבית ומקומית. יש לדעת שבמקרים נבחרים אין צורך לבצע גרידה ואפשר להסתפק במעקב רפואי.

דמם רחמי - נערות צעירות, וכמוהן נשים קשישות ונשים בגילאי הביניים, סובלות לעתים מדימומים רחמיים אשר לא ניתנים לשליטה באמצעות טיפול תרופתי. רוב הדימומים נובעים מחסר איזון הורמונלי וחלקם נובעים מבעיות מקומיות ברחם כגון פוליפים, שרירנים (מיומות), גידולים שפירים אחרים וגידולים ממאירים. כאשר יש צורך לבצע גרידה, היא מבוצעת כנ"ל. בניגוד למצב בהפלה טבעית, אשר שם צוואר הרחם כבר רחב דיו, הרי כאן לרוב, יש צורך להרחיב את צוואר הרחם כדי שהכף המגרדת תוכל להיכנס אל תוך הרחם.

ניתוח קיסרי - כ- 20%-15% מן ההריונות מסתיימים בניתוח קיסרי (חיתוך דופן). כשליש מהניתוחים מבוצע בשל סיבות דחופות, כגון דמם רחמי (שליית-פתח), מצוקה עוברית (הפרדות שלייה), או סכנה לאם (יתר לחץ-דם). הניתוח ניתן לביצוע בהרדמה כללית, מקומית, או גבית. החתך הבטני יכול להיות רוחבי או אורכי אמצע בטני.

מורסה [אבצס] של הבלוטה ע"ש ברטולין - בלוטות ברטולין ממוקמות בפתח הנרתיק. כאשר פתח היציאה שלהן נסתם על ידי זיהום, הן גדלות ומגיעות לצורת כדור בקוטר 2-3 ס"מ, כואב, רגיש ואדום. קיימות שיטות אחדות לניקוז מורסות אלו, שהשכיחה מכולן היא חיתוך וניקוז. ההחלמה מהירה ולרוב לא נותרת צלקת בולטת.

תפירת צוואר הרחם בהריון - ניתוח זה לרוב מתוכן אך לעתים לא שכיחות הוא מבוצע בדחיפות, ואז זה בדרך כלל בשבועות מתקדמים, כאשר הצוואר כבר מתרחב ולעתים אף פעור וקיימת סכנה להפלה או ללידה מוקדמת.

ניתוחים מתוכננים
ניתוח מתוכנן מעניק יתרונות רבים הן לאישה והן לצוות הרפואי.
האישה ומשפחתה מקבלים הסבר נאות על הבעיה והטיפול המוצע והם זכאים ויכולים לפנות על מנת לשמוע דעה רפואית נוספת.
חשיבות רבה נודעת לשמיעת דעה רפואית נוספת, משום שבסופו של דבר החלטתה של האישה מבוססת ואינה נעשית בחיפזון ותחת לחץ. לעתים, האישה יכולה לבחור ניתוח שונה או לבחור צוות רפואי אחר. הן האישה והן הצוות הרפואי יכולים לקבוע לוח זמנים שיהיה נוח ומתאים לשני הצדדים. כאשר קיימות בעיות רפואיות נלוות, יש פנאי בידי האישה והרופא המטפל לאזן את המצב ולהתאים את הטיפול הרפואי לבעיות אלו עד למועד הניתוח שנקבע.

כריתת רחם - הניתוח הגניקולוגי השכיח ביותר הוא כריתת רחם. ההוראות לביצוע הניתוח מגוונות ביותר, כשהעיקריות הן: רחם שרירני גדול ביותר, דמם רחמי קשה וטורדני, או דמם הגורם לחוסר דם (אנמיה), גידול ממאיר ורחם צונח באישה מעבר לגיל הפריון.
הניתוח יכול להתבצע דרך הנרתיק ובמקרה זה הוא משולב בתיקון צניחת קירות הלדן (במידה שהמצב קיים). אפשרות אחרת היא דרך הבטן, והיא מועדפת כאשר יש צורך לכרות גם את שחלות האישה. מן הראוי להזכיר כי ניתוח לכריתת הרחם אינו כולל את כריתת השחלות. כריתת השחלות נעשית כאשר האיש מעבר לגיל 50 (יש המעדיפים גיל 45), או כאשר יש חשש לגידול ממאיר.
כריתת הרחם בלבד, ללא השחלות, לרוב אינה פוגעת בתפקודה ההורמונלי של האישה, אם כי ברור שהווסת כבר לא תופיע.
לדעתי הרחם נחוץ גם כאשר "סיים" את תפקידו בהולדת ילדים.
ואכן לא בכדי התפתחו שיטות רבות לטיפול בבעיות רחמיות הנמנעות מניתוח כריתת הרחם כולו לדוגמא: היסטרוסקופיה או לפרוסקופיה לכריתת שרירן.
בנוסף הרחם מסמל את הנשיות והפריון וסילוקו פוגע בתדמית הנשית-אמהית בקרב נשים רבות.

המהלך שלאחר הניתוח לרוב תקין, אך במספר מועט של מקרים נצפים סיבוכים, כמו: זיהום הצלקת הניתוחית, פתיחת תפרים, זיהום בדרכי השתן, דלקת ורידים ברגליים וסיבוכים הקשורים בהרדמה. כמו לגבי כל ניתוח, גם כאן יש לזכור שאין הוא נקי מסיבוכים, ולכן, יש לבחור בדרך זו משכלו כל הקיצים וכשאין כל ברירה אחרת.

צניחת אברי המין - התלונה האופיינית היא התבלטות הקיר הקדמי של הנרתיק, או הקיר האחורי, או הרחם, כל מצב כשלעצמו או בשילובים שונים. בתיקון הניתוחי המבוצע דרך הנרתיק, בהרדמה כללית או גבית, גם פה לאחר ניתוח לכריתת הרחם, אפשר לחזור לפעילות מלאה, כולל קיום יחסי מין, שישה שבועות אחרי הניתוח.

דליפת שתן במאמץ - בעיה שכיחה זו מטרידה נשים רבות בגיל המתקדם. תלונתן השכיחה היא הטלת שתן, בטיפות או בשטף, בעת צחוק, שיעול, התעטשות או הרמת משא כבד. בעיות נוספות עלולות לגרום לדליפת שתן, כמו דלקת שלפוחית השתן או פגיעה בתפקוד שלפוחית השתן. הפתרון למצבים אלו הוא לאו דווקא ניתוחי. לצוות הרפואי נועד תפקיד נכבד לקביעת טיב ההפרעה הגורמת לדליפת השתן. כאשר מתברר שהפגם ניתן לתיקון בניתוח, מבצע אותו רופא הנשים. קיימות מספר שיטות ניתוחיות, דרך הנרתיק או דרך דופן הבטן.

כאן המקום לציין כי הגם שהצלחת הניתוחים השונים גבוהה, היא אינה מגיעה תמיד למאה אחוז הצלחה. במקרה של דליפת השתן לא נדירה התמונה של ניתוח חוזר לתיקון אותה בעיה.

ציסטה שחלתית - כאשר מאובחנת ציסטה שחלתית, וטיפול רפואי להקטנתה לא מועיל, יש לנתח את האישה על מנת לסלק את הציסטה ולקבוע באם היא שפירה או ממאירה. ההוראות לניתוח ציסטה שונות מצוות רפואי אחד למשנהו, אך מקובל שציסטה בקוטר 6 ס"מ הנה בגודל המתאים לניתוח.

הפלה טבעית נדחית - כאשר העובר מפסיק להתפתח והרחם אינו פולט אותו, יש לבצע גרידה שבמהלכה יש להרחיב את צוואר הרחם ולרוקן את הרחם מתוכנו ההריוני. הפלה מסוג זה מסתמנת בדרך כלל בדמם ללא כאבים וללא פליטת חלקי רקמות.

ניתוח קיסרי - דוגמאות לניתוח קיסרי מתוכנן הוא ניתוח קיסרי חוזר, או ניתוח קיסרי לנשים הסובלות מסוכרת. ניתוח קיסרי מתוכנן קשור בפחות סיבוכים, בעיקר הזיהומיים שבהם, לעומת הניתוחים הדחופים.

פוליפ צווארי - הפוליפ יכול להתגלות באופן מקרי, בעת בדיקה שגרתית, או בזמן בדיקה הנערכת עקב תלונה כגון דימום. הפוליפ נמצא לרוב בצוואר הרחם וגודלו כ- 2 ס"מ. כריתתו פשוטה בדרך כלל ויכולה להתבצע אף ללא הרדמה. נדיר שפוליפ יהיה ממאיר.

ביופסיה צווארית - כאשר הרופא מבחין באיזור חשוד לממאירות בצוואר הרחם, פרט לנטילת משטח ע"י פאפ ניתן לקחת דוגמה של ממש מצוואר הרחם - ביופסיה. הביופסיה ניתנת לביצוע ללא הרדמה או בהרדמה מקומית או כללית, במידה שהיא נרחבת, ומבוצעת באמצעות מלקחיים מיוחדים או בסכין מנתחים. ניתן לקבוע את האיזור שממנו תילקח הביופסיה באמצעות מכשיר אופטי הקרוי קולפוסקופ, המגדיל את שדה הראייה פי 15-40 ומאפשר דיוק יתר בביצוע פעולת הביופסיה.

הידבקות תוך רחמית - קורה שלאחר גרידות והפלות הווסת פוחתת בכמותה ובמשכה ולעיתים פוסקת כליל. אחת הסיבות השכיחות לתופעה זו היא הדבקויות בין קירות הרחם. מצב זה, הקרוי ע"ש גינקולוג ישראלי ד"ר אשרמן, מחייב טיפול ניתוחי. טיפול זה מבוצע בהרדמה כללית או גבית באמצעות מכשיר הקרוי היסטרוסקופ המאפשר גם ראייה בו זמנית של חלל הרחם.

פגמים בחצוצרות והידבקות סביבן - עד כדי מחצית מכלל הנשים המתקשות להרות סובלות מסתימת החצוצרות או מהדבקויות סביבן. אבחנה של מצב זה נעשית באמצעות צילום הרחם, או לפרוסקופיה (כל אחד מהם לחוד או שניהם). התיקון של נזקים אלו מבוצע לרוב בניתוח. בעבר היתה נפוצה שיטה ניתוחית מיוחדת הקרויה מיקרוכירורגיה, שבה משתמש הגינקולוג המנתח בכלים עדינים ביותר ונעזר במיקרוסקופ מיוחד לצורך עבודתו בשעת הניתוח. ניתוחים מסוג זה יכולים להימשך שעות אחדות ובאמצעותם ניתן לבצע גם איחוי חצוצרות שנקשרו בעבר לצורך מניעת הריון. הניתוחים נעשים דרך דופן הבטן, בהרדמה כללית.

קשירת חצוצרות למניעת הריון - כאשר מסתיימות תכניות הפריון, עומדת בפני האישה ומשפחתה האפשרות לקשור את החצוצרות ולמנוע על ידי כך הריון בהצלחה הקרובה ל- 100%. קיימות שיטות שונות לביצוע הקשירה. חלקן נעשה בניתוח בטני בהרדמה כללית ואילו האחרות בדרך הנרתיקית או דרך לפרוסקופ, אפילו בהרדמה גבית או מקומית. כאמור לעיל, ניתן לאחות את החצוצרות על מנת להרות שנית, אך אין זה מומלץ לבצע את הניתוח לקשירה מתוך כוונה עתידית לבצע ניתוח מתקן בהמשך.

לפרוסקופיה - בשנים האחרונות ניתן לבצע בדרך זו יותר ויותר פעולות, ולוותר אגב כך על ניתוחים מורכבים. עיקרה של הלפרוסקופיה - החדרת צינור דרך חתך קטן הנעשה בטבור ודרך הצינור מעבירים מכשיר אופטי שבעזרתו ניתן לראות את כל אברי הבטן והאגן וגם לבצע חיתוכים, קשירות וניתוחים פשוטים. מכשיר זה מסייע לאבחון ולטיפול המצבים כמו הריון חוץ רחמי, הדבקויות סביב החצוצרות וסתימת חצוצרות. חשיבותה של הלפרוסקופיה עצומה בברור הסיבה לאי פוריות באשה.

ניתוחים גינקולוגיים פלסטים

לסיכום
כל ניתוח מעורר בדרך כלל חרדה, וניתוח גינקולוגי על אחת כמה וכמה. חשוב שהאישה ומשפחתה יקבלו הדרכה מתאימה ולעתים דעה נוספת רק תועיל. הסבר שיטת הניתוח ותופעות הלוואי שלאחריו יועילו להקטנת החרדה ולשיפור ההתאוששות לאחר הניתוח.

ד"ר שרגא וקסלר

רופא נשים בכיר מנתח ומיילד
מנהל מכון "שער" לבריאות האישה

http://www.genicolog.net

הוסיפו תגובה
תגובות לכתבה




בניית אתרים  Eva software   כתבו לנו אודות RSS  RSS


כל הזכויות שמורות ל styler
כל התוכן המפורסם באתר הינו בבעלות הבלעדית של מקימי ועורכי האתר .
כל השימוש בתוכן של האתר מותר אך ורק באישור של בעלי האתר.