הם ערכו אחד מהמחקרים הגדולים בתחום הבריאות הנפשית, כשהם שאלו 2 מיליון תושבים בארה"ב, אירופה וכמה מדינות מתפתחות. כתוצאה המדענים בנו מן "גרף אושר", לפיו שיא ההנאה של בן אדם מעצמו ומהחיים היא בגיל צעיר ומבוגר, והגיל האמצעי יצא כגיל הכי לא מאושר.
בין הנשאלים היו נציגים של קבוצות סוציאליות שונות, עדות, הכנסות, תחומי התעניינות וכו'. תוצאות השאלון היו בערך זהות לכולם: עשירים ועניים, בעלי משפחות ובודדים, גברים ונשים. גיל המשבר לפי חישובם של המדענים, הוא גיל 44.
"הגיוני להניח שכמה שיותר קרוב האדם חש זקנה ומוות, כך הוא מרגיש את עצמו מאושר פחות. אבל יצא ההפך המוחלט" - סיפר אחד מהחוקרים, פרופסור אנדרו אוסבלד - "אנשים בגיל האמצעי יותר נוטים לדיכאון וחשים את עצמם הרבה פחות מאושרים מאשר הזקנים. הסיבות לכך עדיין לא ברורות, אבל ההוכחות שקיבלנו הודות למחקר, לא ניתנות לויכוח."
כעת למומחים יש מספר תיאוריות בקשר לסיבות הופעת המשבר הזה. לפי אחת מהן, בגיל צעיר לבנאדם מופיעות המון שאיפות לחיים וחלומות, אשר נראים כאפשריים בעתיד. אבל ככל שאנו מתבגרים, אנחנו מתייאשים יותר.
"לא כולם הופכים לכוכבי רוק או שחקני כדורגל מפורסמים" - אומר אוסבלד - "בגיל 30-40 כאילו "נופלת" עלינו המציאות עם כל בעיותיה. אבל בגיל הזקנה אנחנו לומדים להשלים עם האמת של החיים ולכן מרגישים את עצמנו טוב יותר".
תיאוריה אחרת אומרת, שאנשים מאושרים חיים יותר זמן. כלומר, עד גיל הזקנה חיים רק אלה שיודעים ליהנות מהחיים ולא מתלוננים עליהם. אחרים נכנסים עמוק לדיכאון קרוב לגיל 40 ומתים בגיל 50-60. עוד תיאוריה שאומרת שלקראת הזקנה האדם לומד להעריך את החיים כי הוא רואה את מותם של החברים והקרובים.
"אני מקווה שהמחקר שלנו ייתן דחיפה ללימוד העתידני" - אומר אוסבלד - "אם האנשים יבינו שהדיכאונות שלהם - זה מצב נורמלי בגילם, יתכן שהם יעברו את המשברים האלה בקלות".