לפני שנתיים פגשה מיכל את בן זוגה, אז גרוש טרי ואב לשתיים. בגיל שלושים, רווקה, ללא ילדים משלה, היא מצאה עצמה משחקת אחת לשבועיים את תפקיד האם לנערות מתבגרות. "הרגשתי שבן זוגי מסתכל כל הזמן מהצד ובודק איזו מין מערכת יחסים יש לי עם הבנות שלו", היא אומרת. "זה טבעי שהוא ירצה שנסתדר, אבל היה בזה משהו מעבר לזה. כל הזמן הרגשתי שהוא בוחן אותי כאמא, והאמת היא שלא היה לי מושג מה לעשות עם זה. ת'כלס הן היו בחורות זרות, ואני לא ממש נולדתי להיות אמא של מתבגרות לפני שאפילו החזקתי בידיים שלי תינוק משלי".
"יותר גרוע מלצאת עם גבר נשוי"
גם לסיפור אהבתם של רונית (שם בדוי) ובן זוגה לא היה סוף טוב. לעובדה שהיא הייתה אז רווקה בת 37 בלי ילדים, והוא, בן 46, אב לשניים, היה מן הסתם חלק גדול בשבר.
"זה היה יותר גרוע מלצאת עם גבר נשוי", נזכרת רונית. "הרגשתי כל הזמן שאני במקום האחרון, אחרי העבודה שלו, אחרי הילדים שלו, ומה שהכי הרגיז אותי, גם אחרי אשתו לשעבר.
"הוא לא אהב אותה יותר, אני בטוחה, אבל הוא היה בחרדה איומה שהיא תמצא גבר אחר שייכנס אליה הביתה ויתפוס את מקומו בתור אביהם של הילדים".
סיפור האהבה הזה נגמר אחרי שלושה חודשים בלבד, ורונית אל הספיקה אפילו לפגוש את הילדים. "לא נעים לי להודות, אבל נורא קינאתי בהם. ודווקא משום שאני בת להורים גרושים, הייתי אמורה להזדהות איתם, כי הם הקורבנות האמיתיים של הנישואים שלו שהתפרקו, אז היו לי גם רגשות אשמה, אבל קינאתי ממש, והרגשתי שאני כל הזמן מתחרה על תשומת הלב והאהבה שלו".
מרגישה חשופה לביקורת
"קשר שהוא פרק ב' לאחד מבני הזוג ופרק א' לשני, הוא קשר לא סימטרי", מסביר דני עמית, פסיכולוג במכון אדלר בתל-אביב. "אישה שאינה אם בעצמה ופתאום נקלעת למצב שבו היא מטפלת בילדיו של בן הזוג, תגלה שמשווים אותה כל הזמן לאם הביולוגית שלהם, ומעבירים ביקורת על סגנון ההורות שלה.
"יתר על כן, אישה כזו מתמודדת עם אותם קשיים שישנם בדרך כלל בגידול ילדים, אבל לא תמיד מקבלת בתמורה את הפיצוי הרגשי. צריך לזכור גם, שהילדים שונים ממנה, כי אינם נושאים את המטען הגנטי שלה, והיא לא הייתה מעורבת בעיצוב האישיות שלהם, בחינוך, בהקניית הערכים והאמונות. לעתים קרובות הפער הזה ביניהם מקשה מאוד.
"במקרים רבים הילדים חשים שהיא 'גונבת' את תשומת הלב של אבא, ונלחמים נגדה. כמטפל אני ממליץ לא להיכנס לעימותים האלה, אבל כשהם קורים, נוצרות קואליציות, והאב נקרע בין בת זוגו לבין ילדיו וזו סיטואציה לא קלה, שמשפחות רבות לא מצליחות להתגבר עליה".
משקל מכריע לתקשורת בין בני הזוג
ידידה קאולי, מטפלת ומדריכה משפחתית מוסמכת במכון אדלר, ממליצה למי שמצטרפים ל"משפחה מן המוכן" להסתייע בהדרכה מקצועית, משום ש"זו חבילה לא פשוטה. מרבית הילדים במשפחות הללו חוו טראומה של פרידה מהורה, בין אם אמם מתה או הוריהם התגרשו, והיחס שלהם לבת זוג חדשה של האב יושפע מכך".
זאת ועוד, גברים רבים מודדים את האישה שלהם לעתיד בעיקר על פי היחס שלה לילדיהם, ואם אין לה ילדים משלה, המבחן קשה שבעתיים. חשוב להבהיר לגבר כזה, שלמרות דאגתו המובנת לילדיו, עליו לדאוג גם לאושרו ולחייו שלו.
כמו בכל מצב מורכב, גם כאן יש משקל מכריע לתקשורת פתוחה בין בני הזוג, ומומלץ מאוד שהאישה תשתף את בן זוגה בהתלבטויות שלה, בתחושות שהיא חשה כלפי הילדים שלו, בחששות שלה.
הפסיכולוג דני עמית ממליץ לאשה לא להתערב יותר מדי, ולא לתפוס עמדה של דמות חינוכית, כדי לא להיתקל במשפטים כמו "את לא אמא שלי". השאיפה, לדבריו, צריכה להיות צנועה: "להסתדר עם הילדים".
חשוב לזכור, אומר עמית, שאבי הילדים מכיר אותם יותר ולכן כדאי להיוועץ בו, לשאול אותו איך להגיב על התנהגויות מסוימות כשהאישה לבד עם הילדים שלו, לדעת מהן הציפיות שלו ולהזכיר לו שאין לה ניסיון בגידול ילדים, ולכן אסור לו לשפוט אותה כאילו היא אם מנוסה, אלא לתמוך בה.
מתוך: www.ynet.co.il