ישנן בנות... בלי חברות
אז איך קורה שמגיעים לגיל שלושים בלי חברות?
בדרך כלל הידידות עם בני המין השני מתחילה בדייט שנגמר ב: "רומן גדול לא ייצא מזה אבל יהיה נחמד לפעמים לצאת לסרט ביחד". יש משהו בידידות עם בני המין השני שממלא באופן מזויף את הצורך באהבה וחיזור גם אם הקשר הוא אפלטוני בלבד.
הרבה מן הבנות המוקפות בחברים ולא בחברות משננות את הפתגם: " חברה זה עבירה".
במקורות יהודיים כתוב ש"אין האישה מתקנאה בחברתה אלא ביופייה" . לכן כדי להתחמק מן הקנאה בנות רבות נוטשות את חברותיהן ומאמצות חברויות עם בני המין השני. לגבר אין שום קושי להחמיא ולפרגן. את מרגישה תמיד רצויה אצלו. זה הרבה פחות מאיים.
אולם עד מהרה הן מגלות כי משהו בחיים החברתיים שלהם לוקה בחסר. מבנה הנפש של הגבר שונה מאוד מזה של ה
אישה. הרבה פעמים מוצאת האישה שהיא נסערת ממשהו שהגבר לא מבין בכלל מה הסיבה להתרגשות. אז נכון לפעמים זה טוב שיש מישהו שגורם לך להסתכל בזווית שונה על המצב ואולי להכניס לפרופורציות. אך בהרבה מן המקרים האישה זקוקה לתחושה של הזדהות, שיש מישהו שמבין אותה. את זה לא תמיד יכול הידיד לספק.
אינך חייבת הרבה חברות אך חברה אחת טובה או שתיים כל אחת חייבת שתהיה לה. את חייבת שתהיה לך חברות מהמין הנשי שיהיו הכי קרובות אלייך. נשים מקשיבות הרבה יותר טוב מגברים והן גם יכולות להבין לליבך.
את צריכה חברה שאיתה תיהני לעשות רק מה שבנות אוהבות ( שופינג.. לדבר על בנים.. בגדים,
דיאטה, רכילות ) ובעיקר חברה שתהיה שם בשבילך ברגעים הכי שבירים ואינטימיים. אחרי הכל, אני לא מכירה גבר אחד שתוכלי לדבר איתו על
כאבי המחזור שלך והוא יבין לליבך כמו בת מינך.
אז עכשיו כשהבנת את הצורך בחברה טובה, איפה מוצאים אחת כזאת ועוד בגיל 30 המתקדם ? החברות מבית הספר כבר מזמן מגדלות משפחה, באוניברסיטה לא יצרת שום קשרים עם בנות וסביבת המגורים שלך לא משהו.