לכל בית ריח משלו. לפעמים קורה שנכנסים לבית של מישהו אחר ומרגישים ממש בכניסה נוחות ונעימות. ולפעמים קורה שמתארחים אצל מישהו בבית, ויושבים כמו על קוצים ורוצים לעזוב כמה שיותר מהר את המקום הזה. מדוע? זה לא ברור. הרי מארחים אותך טוב, ונקי בתוך הבית...
דרך אגב, הפנומן הזה של תפיסת ריחות ברמת תת מודע מזמן אימצו לעצמם ככלי נשק המתווכים המערביים. מספר שאלות פשוטות ללקוח מקנות להם ידע רב. הם שואלים אתכם על הילדות, על אימא, אילו עצים גדלו בגינה שלכם... שיחה לא מחייבת שכזאת. אחר כך המתווכים קובעים לכם פגישה ומראים את הבית. הוא מיד מוצא חן בעיניכם מכיוון שיש בו ריח כמו בילדות, ריח של העוגה של אימא. במציאות לא מזמן הבעירו את האח עבורכם וזרקו לפחמים חתיכות קינמון. וזה הכול. ואתם כבר מוכנים לסגור עסקה.
היחס שבין הרצונות, ההרגשה הכללית וריחות מסוימים ידעו עוד במצרים העתיקה. ריחות נעימים באותם הזמנים היו חוויה יקרה ורק המלכים זכו בהנאות כאלה. המלכה קלאופטרה למשל, כשהיא שטה על פני הנילוס בספינתה, הורתה להתיז בשמים על המפרשים. הרוח פיזרה את הניחוחות וכולם בסביבה ידעו שהמלכה מגיעה. הרבה יותר מאוחר בהודו, הריפוי בריחות הפך לחלק ניכר ברפואה העממית. עד היום בעיר קרלה שבהודו מייצרים כמאה סוגים של שמנים עם תכונות מרפא. אך הארומתרפיה כמדע הופיעה רק בתחילת המאה שלנו. כימאי צרפתי, רנה – מוריס גאטפוס גילה, שאם מורחים על כוויה שמן לבנדר הכוויה עוברת ללא עקבות. והנסיכה דיאנה "ריפאה" בריחות את נפשה.
שמנים אתריים מוכרים כיום גם אצלנו. והם בכלל לא יקרים. בנוסף, אין צורך בידע רב בשביל למלא את הבית לא רק בניחוח נעים, אלא במצב רוח טוב, ערנות ואפילו בתכונות מרפאות.