כך חזרה לחיים אתניות שנשארה בשנות ה- 60-70. בעיקרון היא לא יצאה מהאופנה לגמרי, לעתים הזכירה את עצמה. אמנם ב 7 שנים האחרונות, האתניות חזרה בגדול.
המעריצים הראשונים של האתניות בלב המאה הקודמת, כמובן היו ההיפי. תפירה חופשית ולא מקבעת, צבעים נועזים, שימוש בחומרים טבעיים בלבד. כל מה שהופך את הבגד לאתני, השתלב בהחלט בתוך האידיאולוגיה ההיפית של חופש הביטוי מהאיסורים החברתיים. ההיפי הכניסו להלם את החברה בנעליים ההודיות, בטוניקות המרוקאיות, חצאיות צועניות וסרטים צבעוניים בשיער. להתלבש "לא כמו כולם" הפך אצלם לצורת סירוב.
כיום האתניות לא בולטת באופן בוטא מההתחלה האידיאולוגית. סטייל אתני בוחרים עבורם אנשים רוחניים, שלא פוחדים לבלוט. את הסטייל האתני קל לזהות לפי סוג הבד, ציורים, שרוכים, חרוזים ועוד. הכלל הראשי - "כמה שיותר - כך יותר טוב", כך שאפשר לתת חופש לכישרון.
האתניות מקבלת חומרים טבעיים. התפירה משתלבת עם סריגה. הסגנון האתני חופשי: חצאיות ארוכות מבדים דקים, מכנסיים שמתרחבים, חולצות וגופיות מקושטות בחרוזים.