לפעמים אני מגיעה לתל אביב ונזכרת בלילות ללא שינה יחד, בצחוקים, עם חברים וחברות. עשינו צבא ביחד, למדנו יחד, לילות ללא שינה לומדות למבחנים, יוצאות להפסקת סיגריה. .

איך זה נראה משני צידי המתרס ?

יום רגיל, בעלך בעבודה ואת חזרת מוקדם מהרגיל. שמת את הסלולארי על השולחן והתחלת לעשות קצת סדר בבית, לבשל משהו קטן ולעשות עוד כמה דברים שהזנחת. מדי פעם את מעיפה מבט למכשיר הסלולארי הדומם שלך ומתחילה לתפוס שאם תסתכלי ברשימת השיחות הנכנסות שלך, כל המספרים של השבוע האחרון יהיו " אילן אהובי", "אימא היקרה", "רות עבודה" , "שמעון מכונת כביסה" וזהו..

לאן הן נעלמו כולן, את שואלת את עצמך. לאן נעלמו כולם ? את מוסיפה. נכנסתי לחופה לפני שנה בסך הכל ומעגל החברות והחברים שלי הצטמצם לחלוטין. האם זה בסדר, אולי אפשר לתקן, מה, אני כבר לא מעניינת אף אחד יותר, או שאני בכלל אשמה בכל המצב הזה. אחרי הכל, בשבועות הראשונים ואפילו מספר חודשים אחר כך, הבנות ניסו להתקשר וכך גם הידידים מהלימודים והעבודה, אבל תמיד העדפתי להשיב בקצרה, לסרב להצעות הבילוי והיציאות המשותפות, ולבלות עוד ערב שקט עם אילן בעלי עוד ערב שקט בבית או מקסימום לצאת למסעדה או סרט טוב.

קיבלת כבר רמזים עבים מהחברה הכי טובה שלך, אבל אט אט התרגלת לזוגיות הטובה שלך ושכחת את כולם.
לפני שננסה לבדוק מהי נקודת האיזון במערכות היחסים השונות כשאת נשואה, הבה נבחן נקודת מבט מעניינת על איך את נראית מהצד השני של המתרס – הצד של החברה הכי טובה שלך.

הוסיפו תגובה
תגובות לכתבה




בניית אתרים  Credo   כתבו לנו אודות RSS  RSS


כל הזכויות שמורות ל styler
כל התוכן המפורסם באתר הינו בבעלות הבלעדית של מקימי ועורכי האתר .
כל השימוש בתוכן של האתר מותר אך ורק באישור של בעלי האתר.