אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לכך שילדים גדלים חסרי בטחון ונכנסים לחיים עצמאיים כשהם אינם בשלים להתמודדות היומיומית, הוא פינוק יתר על ידי ההורים. זאת ועוד, לא די שאנו יוצרים ילדים חסרי חוט שדרה, בדרך אנו יורים לעצמנו ברגל כשהפינוק הזה עולה לזאטוטים לראש.
ואז הם הופכים למנהל האישי שלנו עד שלעיתים אנו מרגישים משרתים חסרי מנוח הסרים לכל גחמה שטותית של ילדינו. האם יש סיכוי לחינוך מחודש ? זה קשה אבל אפשרי.


מה בין הענקה לפינוק יתר ?

"אופפף... אימא, לא טעים, תעשי לי חדש, זה מגעיל, תקני לי המבורגר...". את כבר לא יודעת מה לעשות, כל יום תלונה חדשה, ואם את לא סרה למרותו של הזאטוט שלך, אוי ואבוי, לא יהיה לך שקט. אבל, את כל כך רוצה להגן עליו ושיקבל את הטוב ביותר, ואולי את באמת טועה, אולי הבישול שלך הוא איום ונורא. איפה עובר הגבול בין הבעת אהבה והענקת הצרכים לפינוק יתר שגורם לנו להפוך למשרתים ולילדים להיות הבוסים שלנו.

נקודת האיזון אינה קשה ליישום וניתן להבחין בה די בקלות. הענקה חיובית היא מילים טובות, חיזוקים חיוביים, חיבוק, הענקת חום, אוזן קשבת ותמיכה מנטאלית ופיזית ברמה הנדרשת.

זה עובר לפסים שליליים כשאנו מגוננים יתר על המידה ו"מחליפים" אותו במשימותיו. אם אנחנו נועלים את נעליו, מלבישים אותו, מגישים לו שתייה, אוספים אחריו את הסכו"ם, שוטפים במקומו את הכלים, אנו יוצרים ילד (ובהמשך מתבגר) ללא חוט שדרה שיהיה תלותי עד סוף חייו.
עמודים:
<<
>>
הוסיפו תגובה
תגובות לכתבה
1 כמה שזה מזכיר לי
דלית   5/4/2010





בניית אתרים  Credo   כתבו לנו אודות RSS  RSS


כל הזכויות שמורות ל styler
כל התוכן המפורסם באתר הינו בבעלות הבלעדית של מקימי ועורכי האתר .
כל השימוש בתוכן של האתר מותר אך ורק באישור של בעלי האתר.